ב-31 בדצמבר, סדרי העדיפויות המערכתיים בלבנון נשלטו על ידי אולטימטום ישראלי מתקרב בנוגע לפירוק חיזבאללה מנשקו. דיווחי הבוקר התמקדו בהשלכות פסגת מאר-א-לאגו, כאשר עורכים הדגישו קונצנזוס אמריקאי-ישראלי על כך שהארגון חייב להתפרק מנשקו עד סוף השנה. לחץ חיצוני זה עמד בניגוד לדגש של התקשורת המקורבת לחיזבאללה על איתנות אידיאולוגית, ולהמשך החרמת הנשק הכבד על ידי צבא לבנון במחנה עין אל-חילווה, מהלך שהוצג כביטוי לריבונות המדינה. בשעות אחר הצהריים המוקדמות, הנרטיב עבר ליציבות פנימית. כלי התקשורת נתנו עדיפות להצהרותיו המרגיעות של הנשיא מישל עון לפיהן "רוח הרפאים של המלחמה" התרחקה, זאת בשעה שגופי הביטחון נכנסו לכוננות גבוהה לקראת חגיגות הסילבסטר. במקביל, עלה סיפור משפטי-עדתי בנוגע למעצרו של השייח' ח'לדון עריימט בפרשת ההונאה של "האמיר אבו עומר". בערב, הטון החריף כאשר עורכים מכל קצות הקשת הדיווחו על אזהרה ישראלית לפיה המועד האחרון לפירוק חיזבאללה מנשקו יפוג בחצות, מה שהזין ספקולציות לגבי הסלמה צבאית אפשרית עם תחילת שנת 2026.