ב-10 בינואר 2026, סדר היום המערכתי בלבנון עבר מעיסוק בלוגיסטיקה צבאית מקומית לאפשרות של קריסת המשטר האיראני. כותרות הבוקר נשלטו על ידי הדיווחים על ה״סצנה של משהד״, כאשר עורכי העיתונים מסגרו את המחאות באיראן כאתגר ישיר למנהיג העליון חמינאי. העיסוק בחוסר היציבות האיראני דחק הצידה דיווחים קודמים על התקדמות פירוק הנשק של צבא לבנון, בעוד כלי התקשורת עוקבים אחר קריאתו של בנו של השאה להשתלטות על מרכזי הערים ודיווחים על עזיבתו האפשרית של חמינאי למוסקבה. בשעות אחר הצהריים, הדיווחים המקומיים התמקדו ב״יוקרת המדינה״, תוך הדגשת הצורך בריכוז הנשק בידי המוסדות הרשמיים כתנאי ליציבות. נרטיב זה לווה בסיקור נרחב של הלוויית בנה של הזמרת פיירוז. לקראת ערב, המיקוד עבר ללחץ צבאי חיצוני, כאשר העורכים הבליטו את ״פקודות החירום״ של הנשיא טראמפ בנוגע לנפט הוונצואלי ואת הדיונים בממשלו על תקיפות צבאיות ישירות נגד מטרות איראניות, במקביל להחרפת האיומים הישראליים מצפון לליטני.