בבוקר ה-17 בינואר 2026, עורכי העיתונים בלבנון התמקדו בהשלכות הרטוריקה של הנשיא טראמפ כלפי איראן ובחוסר היציבות של מנגנון הפיקוח של יוניפי"ל בעקבות תקיפות ישראליות. תשומת הלב התקשורתית נחלקה בין שבחיו של הנשיא עון למוסדות החינוך המרוניטיים לבין הגנתו של ראש הממשלה סלאם על עצמאות מערכת המשפט והמינויים המנהליים. בשעות אחר הצהריים המוקדמות, המוקד המערכתי עבר בחדות לסגן מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם. נאומו, שבו דחה במפורש את פירוק הנשק ותקף את שר החוץ עבדאללה בו חביב על סטייה מקו "ההתנגדות", שלט בכותרות. כלי תקשורת ריבוניים כמו 'ג'נוביה' ו'כתאיב' תיארו את הרטוריקה שלו כאיום במלחמת אזרחים, בעוד כלי תקשורת המזוהים עם חיזבאללה הציגו את הנשק כמגן הגנתי חיוני. בערב, הנרטיב התפתח לעימות ישיר בין המדינה לחיזבאללה. שר המשפטים פרסם תגובה חריפה לקאסם, וטען כי מי שמהמר על מלחמת אזרחים אינו יכול להטיף על פטריוטיות. מתיחות פנימית זו הוחמרה על ידי קריאתו המאוחרת של הנשיא טראמפ להחלפת ההנהגה באיראן, אותה שילבו העורכים בסיפור הרחב יותר של מעבר אזורי וחוסר הוודאות סביב הישרדותו של חיזבאללה.