ב-10 בינואר, סדרי העדיפויות המערכתיים עברו מהתכתשות רטורית לאולטימטום בינלאומי מוחשי. כותרות הבוקר נשלטו על ידי איום ישיר מצד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהזהיר מפני תקיפות קשות נגד הממשל האיראני אם יימשך השימוש בכוח קטלני נגד המפגינים. כלי תקשורת בינלאומיים ובגלות סנכרנו זאת עם דיווחים על היענות המונית לקריאתו השנייה של הנסיך רזא פהלווי ליציאה לרחובות, תוך תיעוד מיליוני מפגינים והשתלטות על מרכזי ערים למרות השבתת אינטרנט מחמירה. בשעות אחר הצהריים, כלי תקשורת המזוהים עם המשטר, כמו 'תסנים', ניסו להפריך נרטיב זה בדיווחים על 'שקט' ובתיוג המהומות כקנוניה של המוסד המערבת 'קבוצות טרור עירוניות'. עם זאת, לקראת ערב, הפיצול המערכתי החריף; בעוד מקורות ממלכתיים טענו כי הרחובות שקטים, עורכים בינלאומיים נתנו עדיפות לדיווחים על התרחבות מחאות הלילה וקריאת פהלווי לשביתה לאומית, שהסתיימו בהצהרת טראמפ כי איראן נמצאת על סף החירות.