ב-3 בינואר חל שינוי חד בסדרי העדיפויות המערכתיים, כאשר דיווחים על מבצע צבאי אמריקאי בקראקס האפילו על המחאות מבית. בשעות הבוקר המוקדמות, כלי תקשורת המזוהים עם המשטר התמקדו ביום השביעי למחאות באיראן ותיארו אותן כקנוניה חיצונית בשיתוף המוסד, בעוד כלי תקשורת מהתפוצות תיעדו 44 פצועים מירי חי. בצהרי היום, הנרטיב השתנה לחלוטין עם הדיווחים על תקיפה אמריקאית בוונצואלה ומעצרם של ניקולס מדורו ורעייתו בידי כוחות ארה"ב. כלי תקשורת בינלאומיים וגופי אופוזיציה העניקו עדיפות עליונה לאישורו של דונלד טראמפ בדבר המעצר ולהצהרתו כי ארה"ב תנהל את הממשל הזמני במדינה. במקביל, המערכות המזוהות עם המשטר פנו לגיבוש אידאולוגי פנימי. הכותרות הדגישו נאום של המנהיג העליון המבחין בין 'מפגינים לגיטימיים' לבין 'שכירי חרב', תוך איתות על קו בלתי מתפשר כלפי ה'מתפרעים'. התקשורת הממלכתית ניצלה את הפלישה לוונצואלה כדי לתקף את אזהרותיה מפני תוקפנות אמריקאית אזורית.