ביום 13 בינואר, סדרי העדיפויות המערכתיים בהולנד עברו ממשברים לוגיסטיים פנימיים לדיווחים על הדיכוי האלים של ההתקוממות באיראן. דיווחי הבוקר המוקדמים התמקדו בשריפת ענק בליוורדן ובשערוריית דיור מערכתית שחשפה כי 12,000 שוכרי דיור סוציאלי מחזיקים במקביל בנכסים פרטיים – נושא שצבר תאוצה עם גבור הלחץ הפרלמנטרי בשעות אחר הצהריים. עם זאת, לקראת הצהריים, כלי תקשורת איכותיים כמו NRC ו-de Volkskrant העבירו את המוקד למצב המידרדר באיראן. הכותרות פירטו מניין הרוגים גואה שעלה על 2,000 ועדויות ראייה מחרידות על גופות המוחזקות במכולות הקפאה. המיקוד הבינלאומי התחדד בעקבות עידודו הישיר של הנשיא טראמפ למפגינים ואיומיו בהתערבות צבאית. סיקור הערב נשלט על ידי ההשלכות הגיאופוליטיות של אירועים אלו, כולל זימון שגריר איראן לשיחת נזיפה בהולנד ודיווחים על אספקת חיבור לווייני של סטארלינק לאזור על ידי אילון מאסק, מה שדחק לשוליים חדשות פנים על שבריריות ממשלת המיעוט של יטה ופרשת התעללות בילדים ברשת.