ב-27 בדצמבר, סדר העדיפויות המערכתי באיראן התפצל בין התרסה אידיאולוגית לאבל תרבותי. הבוקר נפתח בדיווחים נרחבים בכלי תקשורת המזוהים עם המדינה על נאומו של המנהיג העליון חמינאי בפני סטודנטים באירופה, שבו הגדיר את 'הסדר האסלאמי' – ולא את סוגיית הגרעין – כסיבה העיקרית לחיכוך עם המערב. הקשחה אידיאולוגית זו עמדה בניגוד לדיווחים של כלי תקשורת רפורמיסטיים וגולים על המשבר הפנימי המעמיק, ובמיוחד על שיעורי פריון נמוכים במיוחד וזינוק באינפלציה שהגיע ל-52.6%, מה שהוביל לעלייה של 10 מיליון תומאן במחירי הזהב תוך ארבעה ימים בלבד. בשעות הצהריים המוקדמות, כלי התקשורת הממלכתיים התמקדו בהצהרותיו של הנשיא פזשכיאן על 'מלחמה כוללת' נגד המערב וישראל. עם זאת, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אירוע תרבותי יחיד איחד את כל פלחי המדיה: פטירתו של המחזאי והקולנוען בהראם בייזאי ביום הולדתו ה-87. בעוד שהתקשורת הממלכתית איזנה בין סיקור מורשתו לבין הנרטיבים הפוליטיים, כלי תקשורת עצמאיים וגולים הקדישו את סיקור הערב כמעט כולו להשפעתו ההיסטורית של בייזאי על האמנות הפרסית.