ב-21 בינואר 2026, כלי התקשורת הממלכתיים בסין סנכרנו את הדיווחים שלהם סביב 'השיעור הראשון' של תוכנית החומש ה-15. במהלך הבוקר, גופי תקשורת הכוללים את שינחואה (Xinhua), CCTV ו-'יומון העם' (People’s Daily) רוממו את נאומו של שי ג'ינפינג בפני מנהיגים מחוזיים ושרים לכדי הנחיה אידיאולוגית אחידה, הממסגרת את מחזור השנים 2026–2030 דרך המודרניזציה התעשייתית ורוח המליאה הרביעית של הוועד המרכזי ה-20. גיבוש פנימי זה לווה במתקפה מערכתית משנית נגד הסכם הסחר בין ארה"ב לטייוואן, אותו אפיינו מקורות ביבשת ובצבא כבגידה באינטרסים הטכנולוגיים של האי. בשעות אחר הצהריים המוקדמות, הנרטיב התרחב לפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. בעוד התקשורת הממשלתית הציגה את ה-'Xiconomics' והרב-צדדיות הסינית כניגוד לתנודתיות של חזרת הנשיא טראמפ למדיניות 'אמריקה תחילה' והצעתו להקמת 'מועצת שלום' שתחליף את האו"ם, כלי תקשורת אזוריים כמו ה-SCMP עקבו אחר לחצים כלכליים ספציפיים, כולל קנסות מס נגד חברת PDD והתרחבות פער הסחר של סין עם אפריקה.